החלטה בתיק בש"פ 822/05

א.        זוהי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), להארכת מעצר שלישית מעבר לתשעה חודשים. למשיב מיוחסות עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות בנשק ובחומרי נפץ ותקיפת שוטר, שעניינן אירוע מיום 17.10.03, בו קשר כנטען קשר עם אחרים לזרוק רימון רסס על תחנת המשטרה זבולון. המשיב העביר לאחר את הרימון ששימש למעשה והסביר את תפעולו. הוא נעצר ביום 3.12.03, ולימים - ב-2.2.04 - נעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (השופט שיף) מצא כי ישנן ראיות לכאורה, וראה את המשיב כרוח החיה בפרשה. בעברו הפלילי עבירות של העלבת עובד ציבור, איומים והחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה. גם בקשה לעיון חוזר בעניינו נדחתה, וכן ערר בבית משפט זה (השופט טירקל). בקשה ראשונה להארכת מעצר מעבר לתשעים יום, כתום תשעה חודשים, נתקבלה - נוכח חומרת העבירות והמסוכנות שנתגלתה (השופטת פרוקצ'יה). בקשה נוספת נתקבלה חלקית (כב' השופטת חיות), והמעצר הוארך עד יום 30.12.04 - בשלושים יום. חלק מן הבעייתיות קשורה, בתיק זה כמו בלא מעט תיקים אחרים, בתלות בתיק אחר - בענייננו תיקו של העד שכטמן, שהוא נאשם באותה פרשה וחלה עליו הלכת ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 477, המונעת העדת עד במשפט בקשר לפרשה תלוי ועומד. לא אחזור על כל הפרטים בענייננו, שנמנו בבש"פ 11623/04 על ידי השופטת חיות.

ב.        בבקשה הנוכחית תוארו התפתחויות אלה שאירעו מאז החלטת השופטת חיות:

           ביום 6.1.05 נגזר דינו של שכטמן והושת עליו עונש מאסר בפועל של 42 חודשים ומאסר על תנאי בן 18 חודשים. פרקליטות המחוז פנתה לבית המשפט המחוזי וביקשה להוסיף בתיקנו מועדי הוכחות נוספים, בנוסף לדיונים שנקבעו ל- 18.4.05 ו-2.5.05, ואכן נקבעו מועדים נוספים - 7.2.05; 15.2.05; 24.2.05.

ג.        המדינה מבקשת עתה הארכה נוספת בתשעים יום. בא כוח המשיב ציין - ראשית - כי לאורך תקופה ממושכת (תשעת החודשים הראשונים) כמעט לא נשמע המשפט למעט עד אחד, ואחר כך, כתוצאה מבקשת הפרקליטות, נקבעו תאריכים אחדים ונשמעו עדים, אך העד המרכזי הוא שכטמן והוא שינה גרסתו, כנטען, מספר פעמים. גם לפיכך, לשיטת בא כוח המשיב, צפויה התמשכות מרובה של המשפט; ועוד, התביעה הגישה ערעור על גזר דינו של שכטמן, וכתוצאה תיתכן התמשכות נוספת מכוח הלכת קינזי,  ויידרשו דיונים נוספים לא מעטים, כך שהמועדים שהוקצו אין בהם די ממילא. עוד הצביע על תקדימים שבהם שוחררו נאשמים בשל ההארכות המרובות.

ד.        כבר צוין לא אחת באשר לסעיף 62, כי ככל שחולף הזמן משתנה נקודת האיזון באשר לשימוש בו. עוד צוין, כי בחלק ניכר מן המקרים המדובר ביומנים עמוסים לעייפה של בתי המשפט, ובמקרים אחרים סיבות הקשורות בתביעה או בסנגוריה מאריכות את הקצב; עוד ישנם מקרים, שבהם הלכת קינזי יוצרת את ההימשכות, בהמתנה לתיק אחר. כך או כך, המצב אינו משביע רצון, בענייננו ובדומים לו. במקרה דנן, אילולא הוסיף בית המשפט המחוזי את המועדים בפברואר הקרוב, סבורני כי הייתי מורה על בדיקתה של חלופת מעצר, הגם שהעבירות חמורות. ואולם,  השינוי במועדים צופן הבטחה לתזוזה משמעותית.

ה.        בנסיבות החלטתי לשוב ולהאריך את המעצר בשלושים יום, ממועד פקיעתו של המעצר הנוכחי (29.1.05). התביעה תשקול בתקופה זו אם לשוב לבקש מבית המשפט המחוזי קביעת מועדים נוספים בחודש מארס 2005, ולפי התוצאה בידה לשקול אם לשוב ולבקש הארכה בבית משפט זה.

           ניתנה היום, י"ח בשבט תשס"ה (28.1.2005).

ש ו פ ט

       /עכב

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: